לפני שבועיים חדתי חידה. צירפתי את הגרף הבא:
שאלתי מהם נכס א' ונכס ב'. ציינתי שהקורלציה עומדת על סביב 3% (החלום הרטוב של אנשי השוק היעיל).
התשובה לחידה היא נכס א' - מלפפוני חממה, נכס ב' - עגבניות חממה.
הסטוריה או מחיר?
באופן כללי הגישה שלי לחיים היא "מחושבת" למדי. אני אומר שהגישה "מחושבת" ומתכוון קמצנית. קורה שאני מגיע לסופר ורואה שמחיר העגבניות בשמיים ופשוט מוותר על הקניה. לא מעניין אותי מה היה המחיר לפני חודש או לפני שנה, לא מה רמות התמיכה. בנוסף לכך, לא מעניין אותי כמה המלפפונים זזים ביחס לעגבניות בשיעור ממוצע.
אני מודה שאם הייתי בעל דוכן פלאפל הקורלציה האפסית בין עגבניות לבין מלפפונים הייתה מעניינת. בעל דוכן פלאפל יכול לשמור על עלויות קבועות של ה"סלט" מתוך ה"חומוס צ'יפס סלט". כשהעגבניות מתייקרות, מורידים את השיעור היחסי של העגבניות בסלט ולהיפך עם מלפפונים וכך שומרים על מחיר קבוע של הסלט.
דיוק?
אחד הדברים שבתי הספר למנהל עסקים אוהבים מאוד זה מתמטיקה. למעשה, יש קורס מתמטי בתואר בשם אקונומטריקה. הקורס הזה שווה ערך לחצי קורס מקביל בהנדסה, אבל זה עדיין קורס מכובד למדי. הנקודה של הקורס הזה ונגזרותיו אשר מחלחלות לכל מקום בתואר הוא דיוק.
יש אפילו סטודנטים (שממשיכים בהרבה מקרים לדוקטורט ולפרופסורה) שמגיעים מרקע מתמטי חזק יותר כמו הנדסה, פיזיקה, מדעי המחשב ומתמטיקה. כשיש לסטודנטים כל כך הרבה כלים מתמטיים, חבל שלא להשתמש באותם כלים. ככל שהם מגיעים לתשובה מדוייקת יותר, הם יותר בטוחים בעצמם.
הבעיה נעוצה בנקודה שהחיים קצת פחות מדוייקים ממה שהמספרים גורמים לנו לחשוב. כשאני נכנס לסופר (או מזמין באינטרנט), אני מבין את הערך הבריאותי של סלט. אני גם דיי אוהב סלט כשאני זוכר לחתוך סלט. היתרונות ברורים. יש טווח מחירים שבו נוח לי לקנות מלפפונים ועגבניות וזה לא כל כך משנה אם היום הם עולים 4.50 או 4.90. יש כמובן מחיר שגבוה לי מדי מהסיבה הפשוטה שאני לא רוצה לשלם כל כך הרבה.
כשמדובר על הערכת שווי של חברה, זה קצת מורכב יותר. יש היצע עצום של חברות שאפשר להשקיע בהן, וכל חברה שנכנסת לתיק ההשקעות מונעת מחברה אחרת. אם בירקות היתרונות דיי קבועים, בחברות יש משמעות לסביבה התחרותית, ההנהלה, התחום, סביבת הריבית, אזור הפעילות ועוד.
למרות אותם הבדלים, בואו לא נטעה, הערכות שווי הן לא מדע מדויק. כמו הסלט שלי, ברזולוציה מסוימת הן עניין של תחושה. הקוראים של טורי "סיפורה של מניה" יודעים שכשמגיעים לשורה התחתונה של כמה כל זה שווה, יש הרבה שימוש במילים "נניח" ו"בערך" ועוד רבות וטובות.
השקעות ערך - הגיון פשוט
המנתחים הטכניים ודאי היו יכולים להפיק מרגליות מהגרף בתחילת הפוסט. אנשי השוק היעיל ודאי היו מוציאים איזושהי תשואה חסרת סיכון או מסבירים שאפשר לגדר את הסיכון של עליית מחירים של אחד עם השני.
בסופו של יום, מניות צריך לקנות כמו סלט (או סטייקים). היכרות טובה עם מה שאנחנו קונים ואז הפעלת היגיון בריא ורצון חזק שלא להוציא יותר מדי.