בתאריך 13/01/2020 ZUZ Capital שלחה את המכתב המסכם לסוף 2019 לשותפים. המכתב כולל סיכום על השקעות שמכרנו, תשואות ועוד. את הפרטים הללו אנחנו לא יכולים לחשוף, אבל את החלק הציבורי, אפשר. שמח להגיש לכם. בשבוע הבא יפורסם באנגלית פה.
שותף יקר,
במהלך השנים נשאלתי פעמים רבות לגבי השקעה בחברות סטארט-אפ, בין בהשקעה ישירה בחברות סטארט-אפ ובין בקרנות הון סיכון. זו שאלה מורכבת בעלת השפעות מרחיקות לכת, הן לכיס האישי של כל מי ששוקל השקעה כזו והן על התקדמות החברה ככלל. במכתב הזה אשתף אתכם בניתוח שלי של הנושא.
מהן חברות הזנק?
אם תשאלו עשרה אנשים שונים מהן חברות הזנק או סטארט-אפים, תקבלו אחד עשר תשובות שונות. ישנן מספר גישות כשמנסים להפריד בין סטארט-אפ ליזמות רגילה. יש שיטענו שסטארט-אפים הם עסקים מבוססי טכנולוגיה היכולים לכבוש שווקים גדולים. אחרים ינסו להגדיר חברות הזנק דרך ראיה של חדשנות. לתפיסתי, הגדרה טובה לחברת הזנק קשורה למטרות היזמים העומדים מאחורי המיזם ודרכי המימון של המיזם, ולא לאופי המוצר או השירות אותו החברה מציעה.
חברות רגילות אשר אינן שייכות לעולם ההזנק מוקמות על ידי יזמים הרוצים להתקיים בכבוד מעבודה בעסק. הם ישמחו אם העסק יניב להם הכנסה של כמה מיליונים תוך 20 שנה, אבל זו לא מטרה הבוערת בעצמותיהם. על מנת לממן עסק כזה בעל צמיחה צנועה, היזמים ישתמשו בחיסכון שלהם ושל בני משפחותיהם ואולי בהלוואה בנקאית קטנה.
חברות הזנק רוצות לגדול. הן רוצות לגדול בקצב של 20% בחודש לפחות. הן רוצות להיות חברות של מיליארד דולר תוך שנים ספורות. צמיחה כזו עולה כסף, וחברות הזנק מממנות את פעילותן בעזרת גיוס הון מגורמים חיצוניים, כמו משקיעים מקצועיים וקרנות הון סיכון.
השורה התחתונה היא שהגדרה של חברת הזנק מול יזמות רגילה דומה לניסיון להגדיר אמנות: ההגדרה היא אינדיבידואלית ותלויה ביוצר ובסביבה.
מהו הון סיכון?
פעילות הון הסיכון הראשונה התחילה לאחר מלחמת העולם השנייה בארה"ב על מנת לממן יזמות ופעילות עסקית של חיילים החוזרים מהמערכה באירופה. חברות רבות רדפו אחר סכום קטן של כסף שנוהל על ידי מספר קטן עוד יותר של משקיעים. כלומר, היזמים היו מוכנים לוותר על חלק גדול מהמיזם שלהם על מנת לקבל השקעה. בנוסף, בלי שהדבר היה ידוע לאנשים באותו הזמן, ארה"ב עמדה לפני פיצוץ כלכלי ודמוגרפי עם לידתם של דור הבייבי בום, דבר שנתן רוח גבית לכמעט כל פעילות עסקית.
תעשיית הון הסיכון, או Venture Capital, גדלה מסדר גודל של עשרות מיליוני דולרים בשנות החמישים של המאה הקודמת לסדר גודל של מאות מיליארדי דולרים היום. התעשיה לא צמחה בצורה חלקה, אלא חוותה זמנים פחות טובים במהלך השנים, כמו בועת הדוט קום של תחילת המאה. נכון ל-2018, תעשיית הון הסיכון העולמית משקיעה בסדר גודל של 254-341 מיליארדי דולרים, והמספרים של 2019 (שעדיין לא יצאו) צפויים להיות דומים.
כיצד עובדות קרנות הון סיכון?
כל אחד יכול להקים קרן הון סיכון חדשה, אבל רקע וניסיון מסוימים לא יכולים להזיק. ברוב המקרים, קרנות הון סיכון מוקמות על ידי משקיעי אנג'ל (משקיעים אשר השקיעו בחברות הזנק בצורה פרטית ונחלו הצלחה מסוימת), אנשים עם ניסיון בקרנות הון סיכון (שכירים בכירים בקרנות הון סיכון קיימות המחליטים לצאת לדרך עצמאית), או יזמים של חברות סטארט-אפ אחרי אקזיט עם כסף פנוי בכיס. המייסד של חדש פרטנרס מגדיר גודל קרן, נניח 100 מיליון דולר, ואז יוצא לגייס את הסכום. השלב הזה נקרא שלב ה-fundraising. מנהל קרן הון הסיכון יאסוף התחייבויות, אבל לא ייקח את הכסף אל תוך הקרן עד שכל הקרן מגויסת.
ברגע שכל הסכום מגויס, הקרן תעבור לשלב ההשקעה, או ה-investing stage. בשלב זה הקרן תפגוש המון חברות בחיפוש אחר הבודדות הראויות להשקעה. קרנות הון סיכון נוטות להיות גאות מאוד בדרך שבה חברות סטארט-אפ מגיעות אליהן. כל אחד יכול לשים שלט בכניסה "אנחנו משקיעים המון כסף בחברות חדשות מאוד", והתור לא יגמר לעולם. רוב הקרנות יצביעו על מקור ייחודי של dealflow, כמו רשת בוגרי אוניברסיטה מסוימת, אזור גיאוגרפי שבו אין הרבה קרנות הון סיכון, או קשר לסוג מיוחד של יזמים (יזמים בעלי אותו רקע לאומי, דתי, נטיות מיניות ועוד).
למרות שקרנות הון סיכון מנסות להתמחות ולדוג באזור מצומצם יותר, הם מוצפים פניות כל הזמן. קרן הון סיכון טיפוסית תיפגש עם אלפי חברות במהלך שלב ההשקעה. חברות מעטות יזכו לפגישה שנייה, ועוד פחות מכך יגיעו לשלב בדיקת הנאותות, שלב ה-due diligence. אין המון נתוני אמת שאפשר לגעת בהן בחברות כל כך צעירות, אז בדיקת הנאותות מתמקדת בהכרות עם הצוות המייסד, ועוד גורמים איכותיים ולא כמותיים. בסופו של התהליך מספר קטן מאוד של חברות יזכו להשקעה המיוחלת.
השקעה של הון סיכון שונה מההשקעות ש-ZUZ עושה. באופן כללי, ZUZ קונה מניות של חברות בשוק המשני, כמו שווקי ההון. המניות נקנות מבעלים קודמים של העסק שהחליטו שהם לא רוצים להחזיק במניות הללו יותר. החברה עצמה לא מודעת לעסקה בין ZUZ לבין המוכרים או הקונים, לא מודעים לשינוי הבעלות, ואין שום השפעה על הפעילות העסקית של החברה. ZUZ יכולה למכור את האחזקה שלה בקלות יחסית באותה הדרך.
בעולם ה-VC, העסקה המבוצעת היא עסקה ראשונית, שבה הקרן קונה את המניות ישירוֹת מהחברה, אשר מיוצגת על ידי יזם/מייסד נלהב. המזומן בעסקת הון סיכון נכנסת אל תוך החברה ומשמשת למימון הצמיחה שקרן ה-VC מצפה לה. קרן הון הסיכון מקבלת אחוז ניכר מהעסק, בדרך כלל 10%-30%, כיסא בדירקטוריון, זכויות הצבעה והשפעה, ועוד. החברה מצפה מקרן הון הסיכון לספק לא רק כסף, אלא גם קשרים עסקיים, עצה, ניסיון, ודברים אחרים. הדינמיקה הזו מונעת מקרן VC לבצע יותר מדי השקעות, משום שהשקעה דורשת לא רק כסף אלא גם זמן, והזמן מוגבל. במהלך שלב ההשקעה, הנמשך 5-3 שנים, קרן הון הסיכון גובה דמי ניהול של כ-2% בשנה מהשותפים המוגבלים בקרן.
השלב הבא הוא שלב הניהול, או the management stage. בשלב זה, רוב הכספים של הקרן כבר הושקעו. שלב זה דורש פחות עבודה באופן יחסי מקרנות ה-VC. הם ממשיכים לשבת בדירקטוריונים השונים וממשיכים לבקר את ההשקעות שכבר בוצעו. שלב ההשקעה נמשך בדרך כלל 7-5 שנים. במקביל לשלב זה, סביר להניח שמנהל ה-VC ישיק קרן חדשה, חדש פרטנרס2, ויתחיל בשלב גיוס הכספים עבור הקרן החדשה.
השלב האחרון נקרא שלב האקזיט. זה השלב שבו היזמים, קרנות ה-VC, והמשקיעים רואים תשואה על ההשקעה שלהם. אקזיט יכול להגיע ממכירת החברה לחברה גדולה וממוסדת או דרך IPO (הנפקה ראשונית לציבור אשר הופכת את החברה הפרטית לציבורית). לדוגמה, Dollar Shave Club עשו אקזיט במכירה ליוניליוור, בעוד ש-Beyond Meat, Uber, Spotify, ו-Snap עשו אקזיט דרך IPO. בעת ביצוע אקזיט מנהל קרן הון הסיכון יקח 20% משווי האקזיט המיוחס לקרן, בעוד המשקיעים בקרן ייקחו 80%.
השפעה חברתית
לפני שניכנס לעומק הקורה וניגע במספרים שקרן הון סיכון מנסה להגיע אליהם, מה המספרים בפועל, ומה ההסתברות להגיע למספרים הללו, אנחנו חייבים לדון בתפקיד החשוב של קרנות הון סיכון.
אנחנו חיים בחברה קפיטליסטית. אחד מעמודי התווך של שיטה כלכלית זו היא מיקור חוץ של כמה שיותר פעילויות מהממשלה ליחידים וחברות פרטיות. בשיטה הקפיטליסטית, יחידים מנהלים אין ספור ניסויים וזוכים לתגמול נאה כשניסויים מצליחים. כשחושבים על קניון או רחוב מסחרי במשך תקופה של עשור, חנויות נפתחות ונסגרות באופן תדיר. כל חנות אשר מפסיקה את פעילותה היא ניסוי כושל אשר מומן בכסף פרטי. אותו ניסוי אומר לנו שבית קפה/חנות אופנה/חנות לציוד ספורט הם לא שימוש טוב מספיק לאותו שטח מסחרי. כשעסק מסוים פתוח במשך כמה שנים או עשורים, הניסוי הכלכלי הזה אומר לנו שהעסק עושה שימוש יעיל מספיק במשאבים שלו על מנת להרוויח.
החברה שאנו חיים בה מתקדמת על ידי ניסויים מתמשכים בהם המוצלחים זוכים לתגמול, עד שמשהו טוב יותר ויעיל יותר מחליף את הקיים. בכל נקודת זמן יש קבוצה של עסקים שנראים כאילו הם שולטים בכלכלה ואיש לא יוכל לנצח אותם. חברות הרכבות, יצרני פלדה, יצרניות רכב, הן דוגמאות מהעבר וענקיות הטכנולוגיה הטרנד הנוכחי. בעוד הבעלים של החברות הללו נהנים מתגמול משמעותי עבור העבודה הקשה והחוש העסקי שלהם, גדל דור חדש של יזמים שאומרים "יש דרך יעילה יותר לעשות את זה". כשהחדשים מראים שהם יכולים להתחרות עם הגדולים של היום, החדשים זוכים להיות הבלתי מנוצחים במשך תקופה. זכרו, לפני פייסבוק היה מייספייס, אבל פייסבוק הוא המלך, בינתיים. וולטיר ניסח את זה בצורה יפה מאוד: ההיסטוריה מלאה בצלילים של נעלי בית ממשי היורדים במדרגות ושל נעלי עץ העולים במדרגות.
בעבר, חברות גדולות היו מובילות החדשנות. חלק מההכנסות הגדולות יחסית והיציבוֹת יחסית הוקדש להשקעה בצמיחה עתידית (growth capital expenditure), או מחקר ופיתוח בעברית פשוטה. לדוגמה, המצלמה הדיגיטלית הראשונה הומצאה על ידי מלכת הפילם, קודאק. קודאק השקיעה בפיתוח, אבל נכשלה בהבאת המוצר לשוק. אפשר גם לציין את Xerox PARC ו-Bell labs המיתולוגיות, שם נוצרו הרבה מהטכנולוגיות של החברות הגדולות שאנחנו מכירים היום.
מאז המשבר הפיננסי העולמי של 2008-2007, התיאבון העסקי להשקיע בדברים שלא יניבו רווח בטווח הנראה לעין ירד משמעותית. פירוש הדבר הוא שפתיחת חנות חדשה, פיתוח הטלפון של השנה הבאה, או יצור הרכב הבא זה בסדר גמור; פיתוח של מערכת מציאות מדומה, פיתוח רכבים חשמליים, וחדשנות אחרת שאולי תהיה רווחית בעוד כמה שנים לא קורים כל כך במגזר העסקים הגדולים.
מישהו צריך לקחת את הסיכון הכרוך בפיתוח משהו שעלול להיכשל. בעשור האחרון, החדשנות הזו קוראת בעיקר בעולם הון הסיכון/סטארט אפים – במימון משקיעים עשירים ומשקיעים מוסדיים. כשהחברה מגיעה לשלב בו הטכנולוגיה נראית מבטיחה ומתאימה לחברה גדולה, החברה הגדולה תרכוש את הסטארט-אפ. החברה הגדולה אולי תשלם יותר מהשווי ההוגן של הסטארט-אפ שהיא קונה, אבל היא לא צריכה לממן עשרות כישלונות בדרך.
עולם ההזנק והון הסיכון מציל חיים בצורה ממשית ואמיתית למדי. קל להביא בתור דוגמה את הרכבים האוטונומיים, אשר יהיו בטוחים הרבה יותר מנהגים אנושיים. הדבר נכון גם לגבי פיתוח תרופות חדשות, ניתוחים ופרוצדורות רפואיות אשר מצמצמות מקרי מוות, ועוד. הדוגמאות לא חייבות לעצור שם: חברות כמו אובר, Airbnb, ופייפאל עוזרות לנו לנצל משאבים בצורה יעילה יותר כחברה. הן פשוט מאפשרות לנו להשתמש במשאבים מוגבלים של זמן וכסף בשביל לעזור לאדם נוסף להגיע הביתה או לשהות במקום כלשהו טיפה יותר בזול. כל שעת עבודה שמישהו לא צריך לעבוד ועדיין יכול להגיע לאותה תוצאה (שימוש באובר על פני מונית) היא שעה של רווח נקי לחברה ככלל.
נקודה אחרונה לפני שניכנס לעומק של המודל העסקי של קרנות VC והאטרקטיביות של השקעה בתחום: ההצהרות שנכתבו פה הן הצהרות פוזיטיביות, לא נורמטיביות. כלומר, הן מתארות את העולם כפי שהוא, לא כפי שהוא אמור להיות. ייתכן שיש לך דעות משלך לגבי המטרות והאחריות של ממשלות, חברות עסקיות, חדשנות, צבירת הון אצל אלו שמצליחים, ועוד נושאים אחרים שנדונו פה. יש לי דעות משלי בנושא. בלי קשר לדעות שלנו, אנו עוסקים במציאות כפי שהיא.
חשבון של הון סיכון
קרן הון הסיכון הממוצעת היא בעלת אורך חיים קבוע מראש של סביב 10 שנים. קרן VC שואפת להחזיר למשקיעים החזר של בערך פי שלוש במשך אותו עשור, כלומר 11% בשנה. התשואה האמיתית מעט גבוהה יותר, משום שקרן הון סיכון אינה לוקחת את כל הכסף ביום הראשון אלא "מזמנת" את הכסף מהמשקיעים כשהיא זקוקה לו על מנת להשקיע. בואו נדגים כדי להפוך את הנושא למעט יותר מוחשי.
חדש פרטנרס השיקה עכשיו את הקרן הראשונה שלה, בשווי $100M, להשקעות בחברות סטארט אפ. אחרי שלקחנו בחשבון דמי ניהול שנתיים בגובה 2% לאורך חיי הקרן, נשארו כ-$90M פנויים להשקעה בקרן. חדש פרטנרס מוצאת 10 חברות מטרה להשקיע בהן, ולמען הפשטות, היא משקיעה בצורה שווה בכל אחת מהחברות בשיעור של $9M לכל חברה.
חדש פרטנרס רוצה להחזיר למשקיעים החזר של פי שלוש על ההשקעה, כלומר $300M. ההחזר למשקיעים צריך להיות נקי מדמי הצלחה, שיכולים להיות מחושבים בשני דרכים. הדרך הראשונה לוקחת 20% מהתשואה על כל התיק, בעוד הדרך השנייה לוקחת את אותם 20 האחוזים על הרווח בכל חברת מטרה (מבלי להתחשב בהפסדים על חברות אחרות בתיק). תלוי בדרך שבה הקרן מחשבת את ההחזר, חדש פרטנרס צריכה להגיע לתשואה של $375M-$350M על מנת להחזיר $300M למשקיעים.
הסיכויים בהון סיכון
אני הולך לחשב את הסיכויים של המשקיעים בהון סיכון. שימו לב שאלו המשקיעים ישירות בסטרטאפים אינם צריכים להרוויח בנוסף את אותם 20% דמי הצלחה. מצד שני, קרנות הון סיכון הן הטובות ביותר במה שהן עושות, והשותפים המנהלים מקדישים את כל מרצם לניהול הקרן. יש להם גם גישה לעסקאות שמשקיעים פרטיים לא זוכים בכלל לראות. החישובים הבאים תקפים הן למשקיעי הון סיכון והן למשקיעים ישירים בסטרטאפים.
בהמשך לדוגמה מלמעלה, נשארו לחדש פרטנרס כ-$90M להשקיע (קרן של $100M בניכוי דמי ניהול) ונניח שחדש תשקיע ב-10 חברות, 9 מיליון דולר בכל חברה. חדש פרטנרס (כמו כל שאר קרנות ה-VC) מניחה כי 9 מתוך 10 חברות יאבדו את כל סכום ההשקעה. משמעות הדבר היא שחברה אחת צריכה להגיע לאקזיט במחיר מספיק גבוה על מנת לכסות את כל ההפסדים מ-9 החברות האחרות, וכן לשלש את הסכום הראשוני.
קרנון הון סיכון רבות יספרו שהן משקיעות $9M בחברה ומקבלות בתמורה 20% מהחברה (כלומר לפי שווי של $45M אחרי ההשקעה). הן גם יגידו שכל מה שהן צריכות זה אקזיט של $350M על מנת לשלש את הקרן. זה נשמע כמו הכפלה פי 8 על ההשקעה (מ-$45M ל-$350M), תשואה יפה מאוד, ובמבט ראשון אפילו הגיונית ואפשרית. למעשה, אקזיט של $350M נשמע כמו משהו שקורה כל יומיים, משהו שגוגל לבדה תקנה 100 פעמים בשנה.
האמת היא ששני המספרים אינם בדיוק ברי השוואה. חדש פרטנטרס היא הבעלים של 20% מחברת המטרה בלבד, וגם זה בהנחה שחלקה של חדש פרטנרס לא דוּלל בסבבי גיוס מתקדמים יותר. הם צריכים שהחברה תגיע לשווי של 1.75 מיליארד דולר על מנת להחזיר $350M. כלומר, החברה צריכה לצמוח משווי של $45M ל-$1.75 מיליארד דולר, החזר של פי 39. על מנת שחברת המטרה תביא את קרן הון הסיכון אל המנוחה ואל הנחלה היא צריכה (א) לא לגייס כסף נוסף, (ב) לעשות אקזיט של 1.75 מיליארד דולר, ו-(ג) להגיע לאקזיט המיוחל תוך 9-7 שנים מרגע ההשקעה.
בואו נצא רגע מרמת הקרן הבודדת לרמת תעשיית הון הסיכון באופן כללי. ישנן קרוב ל-3,000 קרנות הון סיכון בעלות קרן אחת לפחות של מעל ל-$100M. על מנת לפשט את הרעיון, נניח לרגע שכל אותן קרנות הן בדיוק בגודל של $100M כל אחת (למרות שיש קרנות VC רבות של מיליארדי דולרים ולפחות אחת, Vision fund1 של סופטבנק, אשר מנהלת 100 מיליארד דולר). נניח גם שכל קרן בודדת מחזיקה 20% מחברה אחת שתצליח להחזיר את כל ההפסדים ולשלש את הקרן (זה אומר שתי קרנות מחזיקות 20% כל אחת, בהנחה שקרנות VC מחזיקות 40% מחברה בזמן האקזיט). זה אומר שתעשיית הון הסיכון מניחה שישנן 1,500 חברות פרטיות שתהינה שוות 1.75 מיליארד דולר כל אחת. לשם השוואה, החברה הקטנה ביותר במדד הראסל 1,000 (אלף החברות הגדולות בארה"ב) שווה פחות ממיליארד דולר.
מה אם נסתכל על שווי דולרי לעומת כמות חברות? המספרים מהממים. תעשיית ה-VC העולמית ראתה השקעות של 251-341 מיליארד דולר ב-2018. אפילו אם נשתמש במספר הנמוך של הערכה זו, התעשיה צריכה להציג הכנסות מאקזיטים של 810 מיליארד דולר על מנת להחזיר 753 מיליארד דולר למשקיעים. זכרו שבממוצע קרנות הון סיכון הן הבעלים של 40% מהאקזיט. סכום האקזיטים הכולל צריך לעמוד על מעט מעל 2 טריליון דולר. קשה להבין מספר כמו 2 טריליון דולר. זה יותר מכל הכלכלה של קנדה או ברזיל. זה סכום הדומה לגודל הכלכלה של איטליה. אתם יכולים לקנות את ישראל חמש פעמים בסכום הזה, אתם יכולים לקנות את כל ה-NBA, NFL, MLB, ו-NASCAR ועדיין לא לעבור את הרבע טריליון.
אסור לשכוח ששני טריליון דולר הם רק היבול הצפוי מ-2018. המספרים של 2019 עדיין לא יצאו, אבל צפויים להיות דומים. זה עוד שני טריליון דולר שצריך להרוויח. אם אנחנו מדברים על 4 טריליון דולר של שווי שייווצר יש מאין, תוכלו לקנות את אפל (שנוסדה ב-1976), מיקרוסופט (נוסדה ב-1975), אמזון (נוסדה ב-1994) וגוגל (נוסדה ב-1998). לא רק שתעשיית הון הסיכון מניחה כי הם יצליחו ליצור ערך כזה, הם מניחים שהם יצליחו לעשות זאת עד 2027. זה יכול לקרות, אבל הסיכויים נראים קטנים למדי. בתור משקיעי ערך אנחנו מסתכלים למטה לפני שאנחנו מסתכלים למעלה, אבל אפילו כשאני מסתכל למעלה, קשה לי לראות איך משקיעי הון סיכון יניבו תשואה חיובית בממוצע. אחרי שלקחנו בחשבון שחלק ניכר מהרווחים ירוכז אצל מספר קטן של קרנות הון סיכון, זה אומר שרוב האחרים יפסידו הרבה.
כשתוקפים את הנושא מזווית נוספת, תעשיית הון הסיכון מניחה ש-25 מיליארד דולר (10% מכל ההשקעות בהון סיכון ב-2018) ועוד המון עבודה קשה של היזמים יהיו שווים יותר מ-2 טריליון דולר בתוך פחות מעשור. זה אומר שהכסף בהון סיכון משיא תשואה מדהימה ויש כמות מטורפת של עבודה קשה. אפשר לצטט פקיד שומה של מס הכנסה שאמר "הטריק הוא להפסיק לחשוב על זה בתור 'הכסף שלי'".
הפרדוקס
חישבו לרגע על המונחים "שוק של קונים" ו"שוק של מוכרים". הראשון רומז לכך שיש הרבה מוכרים וכמות מועטה של קונים, בעוד השני רומז על ההיפך. כשאתם עושים השקעה אתם רוצים להיות בשוק של קונים. מאז 2007-2008, התיאבון של עסקים להשקיע בצמיחה עתידית ירדה והציבור נאלץ ללכת להשקעות מסוכנות יותר על מנת להשלים את הצמיחה הדרושה לו. בעבר הייתם יכולים להרוויח 5%-10% בשנה בהשקעה באגרות חוב ממשלתיות בטוחות לחלוטין. זה כבר לא אפשרי. בעשור האחרון, כשהתשואה הבטוחה פחות או יותר נעלמה, משקיעים הרשו לנכסים מסוכנים להתגנב לחלקים הבטוחים של תיק ההשקעות שלהם. חלק האג"ח של תיקי ההשקעות של רבים מלא באג"ח זבל ואגרות חוב בעלות מח"מ ארוך מאוד, והחלק המנייתי מלא בקרנות הון סיכון ופרייבט אקוויטי. זה הרקע לעליה הניכרת במחירי אמנות, מכוניות אספנות, הון סיכון, פרייבט אקוויטי, ודברים אחרים.
אין ספק שמחירים עלו בצורה משמעותית, אבל אי אפשר להתעלם לנצח מהמציאות הכלכלית העומדת מאחורי המחירים. כתבתי בעבר שאני לא רואה ערך אמיתי בביטקוין, בדיוק בשיא וכשזה נראה שהמחירים לא יעצרו לעולם. כתבתי טור ארוך על שיא המחירים של חברות קנאביס (השוק הזה ירד מאז בלמעלה מ-70%). לא יפתיע אותי אם הטרנד התורן, טרנד ה-Meatless (חברות כמו BeyondMeat ואחרות), יפגשו את אותו הגורל.
הפרדוקס הוא שמשקיעים מנסים להשלים את התשואה האובדת בהשקעות בטוחות בדיוק בזמן הגרוע ביותר. כשקונים נכסים יקרים, הסיכוי להרוויח נמוך מהרגיל.
עלינו לקחת בחשבון שרווחי הון סיכון ממוצעים יהיו נמוכים מהצפוי, למרות שיהיו מנצחים בודדים. המשמעות היא שרוב הכסף המושקע בהון סיכון וסטרטאפים לא רק שירוויח תשואה נמוכה, אלא שיפסיד סכומים משמעותיים.
אם קראת עד פה, ישנם שלוש אפשרויות.
הראשונה היא שאתם חושבים לפתוח קרן הון סיכון. בהצלחה עם זה.
השניה היא שאתם הייטקיסטים שרוצים לגייס כסף מקרנות הון סיכון. שוב, בהצלחה עם זה. זוז קפיטל איננה קרן הון סיכון, אז אם אתם חושבים לפנות, תקראו את זה לפני.
השלישית היא שהצטבר לכם סכום כסף, ומישהו אמר שכדאי להשקיע בסטארטאפים ובהון סיכון. אם קראתם ואתם חושבים עכשיו שזה לא רעיון כל כך טוב, תפנו אלינו פה או במייל ir@zuzcapital.com.
אתם מוזמנים בכל מקרה להירשם פה למטה כדי לקבל תוכן דומה, כשהוא מתפרסם, ישירות למייל.
Comments